אף על פי שקתרין שנאה להודות בכך, עיניה כאבו מלבהות במסך המחשב. היא סגרה את המחשב הנייד וקראה למשרתת להביא לה קומפרס קר לעיניה הצורבות ולמצחה הפועם. המשרתת חזרה כעבור מספר דקות עם מטלית ספוגה במי לבנדר, וקתרין הניחה את הבד הקריר על עיניה ונמתחה על הספה. "יש לך אורחת, גברת בלייר," אמרה המשרתת. "אבל אני אגיד לה שאת נחה." קתרין התיישבה בבת אחת, והבד הרטוב החליק מפניה ונחת בטפיחה על ברכיה. "אורחת?" היא