מחשבותיה של קתרין דהרו כשיצאה מבניין הדירות ויצאה אל אור השמש המסנוור של יולי. היא נשענה על המתכת הלוהטת של המכונית ועצמה את עיניה, מנסה לסדר את כל מה שידעה על החברה. "אמ, גברת שון, את בסדר?" שאל ג'פרי. "אני בסדר," היא ענתה. "רק חושבת." "אכפת לך לחשוב בתוך המכונית?" שאל ג'פרי. "זה באמצע הרחוב, ואני מעדיף לא לקבל דו"ח." "בסדר," אנחה קתרין. "תוכל להקיף את הבלוק בזמן שאני חושבת?" "אני חושב שאני צריך