שון בהה באישה היפה שישבה על ברכיו. שיערה הכהה נפל בפראות על כתפיה, עורה החיוור היה סמוק, ועיניה היו בהירות ותמימות. ליבו הלם בחזהו – היא הייתה בתולה. "את ומארקו אף פעם לא…" הוא התחיל לשאול. עיניה גדלו כשהנידה בראשה. ראשו הסתחרר. תחושה מוזרה של הקלה ותמיהה התערבבה עם תשוקתו, והוא משך אותה קרוב יותר, חובק את ראשה אל חזהו. כשראה לראשונה את התמונה שלה עם דודה, הוא נפגע מהתמימות בעיניה, אבל חלק ממנו לא