שפתיו של אדריאן היו על שפתיה של קתרין. הבטן שלי צנחה, אבל לא הרשיתי לעצמי את הלוקסוס לקפוא. הסתובבתי על עקבי ויצאתי מבית הקפה, כל צעד קשה מקודמו. לא בכיתי. לא צעקתי. פשוט עזבתי. --- עד שהגענו למסיבת יום ההולדת של אלכסנדרה נייט באותו ערב, כבר שיכללתי את אמנות ההתעלמות מאדריאן. הוא שם לב, כמובן, אבל לא אמר על כך מילה. נשארתי בצד, לוגמת בשקט שמפניה בזמן שמשפחת נייט חגגה באולם הנשפים הגדול שלהם. המסיב