החזקתי את הטלפון בין האוזן לכתף, צועדת הלוך ושוב לאורך המטבח, כשקולה המודאג של פטרישיה בקע מן הקו. "אני בסדר, פטרישיה. באמת." ניסיתי להישמע מרגיעה, למרות שהימים האחרונים עדיין הרגישו כמו סיוט סוריאליסטי. "זה נגמר עכשיו. הם תפסו את האדם שמאחורי האיומים." הייתה הפסקה ארוכה בצד שלה. "את בטוחה? מיה... נשמעת כל כך מפוחדת קודם." נשפתי לאט, מבטי נדד אל אור הבוקר החלוש שחדר מבעד לחלון. "הייתי. אבל מסתבר ש