"אתה חושב שהיא תבחר בי?" קולו של אדריאן רעד כשהוא עמד ליד חלונות הזכוכית העצומים במשרדו, קו הרקיע של העיר פרוש לפניו כתזכורת לועגת להצלחתו. בפעם הראשונה, הבניינים הנישאים לא עוררו גאווה. הם הרגישו חלולים – כאילו כל מה שבנה היה חסר משמעות בהשוואה לכאב בחזהו. קלייר ישבה על קצה שולחן המהגוני שלו, ידיים שלובות, שלוותה הרגילה לא נסדקה. היא הטתה את ראשה והביטה בו מבט ממושך, עיניה רכות אך נחושות. "אדריאן