השתהיתי מחוץ לדלת חדר העבודה זמן רב אחרי שקולה של אלכסנדרה דעך אל תוך שתיקה. רחש שיחה רך התחדש, עמום עכשיו, כאילו ידעו שאני עדיין עומדת שם.  משקל מילותיה האחרונות לחץ עלי, התכרבל בחוזקה סביב חזי.  אני יכולה לטפל באדריאן. אני מודאגת מאשתו.  המסדרון נמתח קדימה, חשוך וריק, אבל לא הצלחתי לנער את התחושה שעיניים עוקבות אחרי כשחזרתי לחדר השינה.  אדריאן עדיין ישן כשחזרתי, זרועו פרושה על הצד שלי במיטה. עמד