"אני אתן לך דבר אחד, קתרין," אמרתי, מאמצת את קולי להישאר יציב למרות סערת הרגשות שגעשה בתוכי. "את לא יודעת מתי לפרוש. אבל כדאי שתדעי, התמדה לא תעזור לך הפעם." קתרין חייכה בחיוך זחוח, נשענת באדישות על דלפק בית הקפה כאילו הוא שלה. "אוי, מיה," אמרה, קולה נוטף מתיקות. "את כל כך בטוחה בעצמך, נכון? אני רק מקווה שאת מוכנה למה שעומד לבוא." --- זה התחיל מוקדם יותר באותו אחר הצהריים. אדריאן עזב מוקדם יותר בא