עקביה של אליזבת נקשו בחדות על רצפת השיש כשנכנסה, מבטה סורק את הכניסה כאילו כבר רשמה לעצמה הערות מנטליות. עמדתי נוקשות לצד אדריאן, מודעת באופן מכאיב לעובדה שלא התלבשתי כדי להרשים. השמלה השחורה הפשוטה שלי הרגישה יומיומית מדי ליד המערכת הלבוש התפורה שלה בצורה מושלמת. "אליזבת," אדריאן בירך, קולו מנומס אך מרוחק. "הקדמת." היא חייכה, סוג החיוך שלא ממש מגיע לעיניים. "חשבתי שאקדים. אתה יודע כמה אמא שלך אוה