עמדתי מול המראה שלי, בוהה בהשתקפותי. הדירה הרגישה קרה – ריקה יותר מאי פעם. השקט צרח חזק יותר מכל הויכוחים הקולניים ביותר שהיו לנו אי פעם. וזה לא היה רק השקט של הדירה. זה היה השקט ביני לבין אדריאן. לא שמעתי ממנו מאז אותו לילה שבו הוא דחה אותי. זה לא היה רק הדחייה שצרבה – זו הייתה הדרך שבה הוא היסס, כאילו הוא לא היה בטוח אם הוא יכול לאהוב אותי כמו שהייתי צריכה שיאהבו אותי. זה חתך עמוק יותר ממה שרצית