הבית היה שקט מדי. זזתי על הספה, עוטפת את עצמי חזק יותר בשמיכת הפליז של אדריאן. מבטי נדד לשעון – כמעט חצות – והוא עדיין לא חזר. חלק ממני רצה להתקשר אליו, אבל משהו עצר אותי. לא רציתי להיראות כמו סוג האשה הזו. חוץ מזה… אני בכלל אשתו, לא? נאנחתי, מעבירה את אצבעותיי על שולי השמיכה. ככל שישבתי שם יותר, כך גברה תחושת אי הנוחות שלי. לבסוף, ויתרתי וקמתי, צועדת לעבר החלון. הרחוב בחוץ היה חשוך, רק זוהר חלש ש