זה עתה התמקמתי בבדידות המנחמת של בית הקפה האהוב עליי, זה עם שולחנות העץ הקטנים וריח המאפים הטריים שתמיד גרם לי להרגיש כאילו אני בעולם אחר לגמרי. הוא הפך למקום שלי לחשוב, לברוח. ההמייה העדינה של שיחות שקטות וצלצול כוסות הקפה הרך על הצלוחיות היוו את פסקול מושלם למחשבות שהתרוצצו במוחי כל הבוקר. עטפתי את ידיי סביב הספל, החום חדר לכפות ידיי, ובהיתי מבעד לחלון, צופה בעלי הסתיו נושרים ברוח הנעימה. הכל בע