"אדריאן, זה מגוחך," מלמלתי, כשאני זזה באי נוחות במושב הנוסע במכונית השחורה המלוטשת שלו. "אתה לא יכול פשוט להפתיע אותי בדברים כאלה!" "תרגעי, מיה," אמר אדריאן, בנימה מעצבנת של רוגע. הוא סידר את העניבה שלו מבלי להעיף בי מבט אפילו. "תשרדי. אולי אפילו תהני." "מאוד לא סביר," השבתי, מצליבה את זרועותיי על החזה. "אפילו לא אמרת לי לאן אנחנו נוסעים." "את תראי." שפתיו התעקלו לחיוך המעצבן הזה שנראה שהוא שומר ל