הצמיד שכב על השולחן כאילו לא שייך לשם. לא ענדתי אותו מאז שהגעתי. אמרתי לעצמי שזה לא אומר כלום – שזה רק עוד חלק מההסדר. אבל האמת הייתה שלא יכולתי להסתכל עליו בלי לחשוב על אדריאן. בלי להרגיש... סערת רגשות. הזזתי את הקופסה לקצה הרחוק של השולחן, אבל הכובד בחזה שלי לא זז. "אני יוצאת לטייל," אמרתי, ודחפתי את הכיסא לאחור בפתאומיות. אמא שלי הציצה מהכיור, מייבשת צלחת בתנועות איטיות וזהירות. "הארוחה כמעט מו