"שמעת את זה?" קולו של אדריאן חתך את הדממה כשנכנס לבית, מבטו נע לעבר הסלון. עצרתי בפתח, יד אחת אוחזת ברצועת התיק שלי קצת יותר חזק. "לשמוע מה?" הוא לא ענה מיד. במקום זאת, עיניו נעצרו מעט כאילו הקשיב למשהו. "זה כלום," הוא מלמל, ולבסוף הניד בראשו. אבל הקמט במצחו לא נעלם. נכנסתי אחריו, מבט חטוף סביב הבית. האורות היו עמומים, והכל היה דומם, אבל היה משהו... לא בסדר. אולי זה רק אני. הייתי עצבנית מאז החקירה