"את עצבנית?" קלייר נשענה באדישות על השולחן שלי, ציפורניה המטופחות להפליא נקשו על העץ. "עצבנית?" חזרתי אחריה, קולי גבוה מהרגיל. חייכתי בכוח ונופפתי לה בידי. "בגלל ארוחת הערב? שטויות. למה שאני אהיה?" קלייר חייכה בערמומיות ושילבה ידיים. "כי בדקת את השעה כל חמש דקות מאז שקיבלת את ההודעה של אדריאן." "אני לא—" שוב הבטתי בשעון ותפסתי את עצמי באמצע ההכחשה. לחיי סמקו ומיהרתי ליישר ערימת ניירות. "זה פשוט...