"ראית את העיתונים הבוקר?" קולה של ליסה צלצל בטלפון, חד ובלתי פוסק, חודר את ערפל הבוקר שלי כמו סכין. נאנחתי, אוחזת בטלפון חזק יותר כשגלגלתי מצד לצד במיטה. "ליסה, בקושי שבע בבוקר. מה יכול להיות כל כך דחוף?" "אה, אני לא יודעת. אולי העובדה שהפנים שלך מרוחות שוב על כל הצהובונים? כדאי לך באמת להסתכל. עמוד שש. אין בעד מה." הקו נותק לפני שהספקתי להגיב. בהיתי בטלפון, תסכול מבעבע בחזי. ליסה תמיד הייתה כזאת