"את מתחמקת ממני," אמר אדריאן, קולו היה נמוך ורועם ששלח צמרמורת בעמוד השדרה שלי. קפאתי במקום באמצע המסדרון, אוחזת בטלפון שלי חזק יותר. אפילו לא שמעתי אותו מתקרב מאחורי. הסתובבתי לאט, נפגשתי עם עיניו – אפורות, סוערות וחודרות. "אני לא מתחמקת ממך," שיקרתי, אם כי הדרך שבה מבטי נפל לרצפה כנראה הסגירה אותי. אדריאן הצלב את ידיו, נשען באדישות על הקיר, אם כי תנוחתו הסגירה מתח שרוחש מתחת לפני השטח. "יכולת לר