"אי אפשר לברוח מהעבר שלך." המילים הדהדו במוחי זמן רב אחרי שהפולש נגרר משם על ידי המשטרה, והותיר אחריו רק זכוכית מנופצת ומנעולים שבורים. ידי עדיין רעדו כשנאחזתי בקצה השולחן, נאבקת לייצב את נשימתי. אדריאן הסתובב בחדר כמו טורף כלוא, עיניו החדות בוערות בזעם שלא נאמר. השקט המצמרר שבא לאחר הפריצה היה גרוע בהרבה מהכאוס שקדם לה. "זה לא היה אקראי." קולו היה נמוך, מסוכן. "מי ששלח אותו רצה לזעזע אותנו." הנהנ