"אחרת." קולו של אדריאן חתך את המסדרון החשוך כשסגרתי את דלת הכניסה מאחוריי. הוא עמד כשגבו אליי, יד אחת נשענת על הקיר, ראשו מורכן מעט. מצחִי נקמט, הצצתי בשעה בטלפון שלי. 23:32. "לא ידעתי שיש לי שעת עוצר," השבתי, והנחתי את המפתחות על השולחן בכניסה. "אין לך." אצבעותיו תיפפו קלות על הקיר, קצב קבוע שהדהד בעדינות. "אבל היא כאן כבר שעתיים." בטני התהפכה. "מי?" אדריאן סוף סוף הסתובב, מבטו נעול בשלי. קווי פנ