הבית היה שקט באופן מוזר, מלבד קליק קל של העקבים שלי על רצפת השיש. זה לא היה שקט מנחם. אם כבר, זה הרגיש כמו השקט שלפני הסערה - כזו שלא הייתי מוכנה אליה. נעצרתי בפתח חדרו של אדריאן, צופה בו מעלעל בניירות על שולחנו. הוא הרים את מבטו, עיניו החדות מתרככות כשפגשו את שלי. "חזרת הביתה מאוחר," הוא אמר, נשען לאחור בכיסאו. "נתקלתי באמא שלך," עניתי, מנסה לשמור על קולי קליל. "כנראה שהיא מארגנת איזה ערב התרמה ג