הגן היה המקום היחיד שהרגיש שקט מספיק כדי לחשוב. באמצע הבוקר, השמש חיממה את שבילי האבן, אבל משב רוח קר חתך דרך הגדרות החיות, נושא עמו ניחוח קלוש של ורדים ולבנדר. עקבתי אחר השביל המתפתל, צעדים רכים על החצץ, נותנת לשקט ללחוץ סביבי. המילים של אלכסנדרה מהלילה הקודם סירבו להרפות. "אני יכולה להתמודד עם אדריאן. זו אשתו שמדאיגה אותי." חזרתי עליהן שוב ושוב, מנסה להבין את החדות בקולה, את הדרך הזהירה שבה הביט