הבית סוף סוף נרגע הרבה אחרי שעת השינה של מקס. אחרי יום ארוך של אנרגיה בלתי פוסקת, הילד קרס בחדר האורחים, כשהוא אוחז ברובוט הצעצוע שלו כאילו היה הדבר היקר ביותר בעולם. אדריאן ואני עמדנו במסדרון מחוץ לחדרו, והקשבנו לנחירותיו הרכות. "נו," אמרתי, תוך שמירה על קולי נמוך. "זאת הייתה... חוויה." אדריאן שפשף את עורפו, ונראה כאילו סיים זה עתה לרוץ מרתון. "אני לא יודע איך הורים עושים את זה כל יום." "תודה, תו