אדריאן ישב ליד שולחנו, ערימת ניירת שלא נגעה בה פוזרה לפניו. אצבעותיו תיפפו על פני השולחן בהיסח הדעת, קליק-קלאק הטבעות שלו הדהד במשרד השקט אחרת. קירות הזכוכית סיפקו נוף מדהים של העיר השוקקת למטה, אבל הכל הרגיש לו עכשיו רחוק. אורות העיר מצמצו כמו כוכבים קטנים, והזכירו לו עד כמה הוא רחוק מהדברים שהיו חשובים פעם. הוא הרים עט, סובב אותו בין אצבעותיו, אבל זה לא הביא לו נחמה. מחשבותיו נדדו שוב ושוב למיה