מיה ישבה בפינה הנעימה של בית הקפה הקטן, המקום האהוב עליה ליד החלון, שם אור השמש הרך חדר מבעד לתריסים המאובקים. היה זה בוקר שבת, ולעיירה הקטנה הייתה תחושה שלווה, כמעט נוסטלגית. ניחוח של קפה טרי ומאפים אפויים מילא את האוויר, וגרם לה להרגיש בנוח. לא היו לה הרבה רגעים כאלה בשבועות האחרונים, שבהם הכל הרגיש רגוע ולא ממהר. זה היה שינוי מבורך ממערבולת הרגשות שטבעה בה. היא משכה בשולי הקרדיגן שלה, אצבעותיה