"רצית לדבר, אז דבר," אמרתי, מצליבה את זרועותיי כשאני נועצת מבט באדריאן מעבר לשולחן בית הקפה. קולי היה רגוע, אבל יכולתי להרגיש את הסערה מתבשלת בתוכי, זרם תת-קרקעי של כעס ופגיעה שלא עיבדתי במלואם עד עכשיו. אותו בית קפה ישן, אותו שולחן עץ מלוטש שחלקנו עליו אינספור כוסות קפה במשך השנים. המוכרות של המקום רק גרמה למרחק בינינו להיראות גדול יותר. ניחוח של קפה טרי ומאפים ריחף באוויר, אבל הוא לא הצליח להסוו
















