נקודת המבט של סייבל: חשבתי על המתנה כשנסעתי חזרה למלון. תהיתי אם קיילן יאהב אותה. הייתי בת עשר כשפגשתי את קיילן בפעם הראשונה. אבא הביא אותי לאחוזת בלקווד לביקור רשמי כלשהו, וקיילן בן התשע-עשרה כבר הראה סימנים למנהיג שהוא יהפוך להיות. *"שלום, קיילן,"* לחשתי, כשאני נאחזת בידו של אבא. קיילן הביט בי בעיניו הכחולות הרציניות. *"שלום."* רק הנהון קצר. לבי בן העשר הצטמק. התחבאתי מאחורי אבא למשך שארית הביקו