ראשו העצום ריחף מעלי, שפתיו משוכות לאחור וחשפו שיניים שיכלו למעוך עצם. נהמה נמוכה ומאיימת רעדה מגרונו. "לא!" צרחתי, מניפה את זרועותיי כדי להגן על פני. "צל." הקול נשמע מהבית, עצלני ומבדר. "כבר אמרתי לך אלף פעם – אורחים הם אורחים. אל תטיל עליהם אימה." הכלב נסוג מיד, התוקפנות שלו התאדתה. הוא רץ לצד אדונו וישב כמו חיית מחמד מאומנת להפליא. התאמצתי לקום על רגלי, רגלי רעדו. הוא הגיח מצללי המרפסת שלו כמו