שעה לאחר מכן, קמתי מהמיטה, נחושה להוציא את עצמי מהמצב רוח העגום על ידי פריקת המזוודה. אחד אחרי השני, הוצאתי את חפציי וסידרתי אותם - עד שנתקלתי בשקית הקניות שהייתה תחובה בפנים. *נכון. השעון של קיילן.* הוצאתי את קופסת הקטיפה הקטנה. חזי מעט השתחרר. פתאום, לא רציתי לעשות שום דבר אחר. רק רציתי לעזוב את הבית הזה ולהיות עם האנשים שבאמת אכפת להם ממני. תפסתי את הטלפון שלי והקלדתי: *"איפה אתה?"* התגובה של ק