"אני אצטרך לחשוב על משהו נורא. אולי מרתון נטפליקס בכפייה עם אוכל טייק אוויי מוגזם." "אוי לא," אמרתי בחוסר עניין. "הכל חוץ מנוחות והרפיה." "את רואה? אני מאוד מאיים." התכרבלתי בספה הקטיפתית של הסוויטה במלון, הטלפון צמוד לאוזן. "אוקיי. ניצחת." "טוב. וסאבי?" "כן?" "מה שקרה הלילה – את לא צריכה לסחוב את זה לבד יותר." ההבטחה במילים שלו גרמה לגרון שלי להיחנק מדמעות שלא נשפכו. אחרי שניתקנו, ישבתי בוהה בטלפ