היא זיקפה את עצמה בכוח. "שום דבר... רק קצת עייפה... בוא... בוא נמשיך לאכול עוגה..." פניה השתנו מחיוורות לכחלחלות. הנשימה נעשתה מאומצת. היא נאבקה להישאר נורמלית, אבל הצמידה את ידה לחזה בכאב ניכר. "סייבל... בואי הנה... שאמא תסתכל עלייך שוב..." קולה בקושי נשמע. לא הבנתי את חומרת המצב. "אמא, יש לך הצטננות? להביא לך תרופה?" בשארית כוחותיה, אמא משכה את ידי קרוב אליה. "סייבל... הנסיכה הקטנה של אמא... תזכ