הידקתי את ידו. "אל תסתכל אחורה. הוא פתטי." נכנסנו לבניין יחד. נסיעת המעלית הרגישה כמו נצח. קיילן עמד דומם לחלוטין לידי, לסתו קפוצה בחוזקה, בוהה ישר קדימה אל דלתות המתכת המוברשות. השקט היה כל כך סמיך שכמעט יכולתי לטעום אותו. הצצתי בפרופיל שלו. קו הלסת החד הזה היה נוקשה, השריר שם קפץ כל כמה שניות כאילו הוא טוחן את שיניו. כתפיו היו מתוחות בצורה מסוימת שזעקה למתח שבקושי נשלט. *מה לא בסדר איתו? הוא כוע