כמה שעות לאחר מכן, ישבתי ברגליים משוכלות על רצפת הסלון של הדירה החדשה שלי. הצלחתי לפרוק את הדברים החיוניים – בגדים, מוצרי טואלטיקה, החרסינה של אמא עטופה בקפידה בנייר טישו. הטלפון שלי צלצל, השם של סקרלט הופיע על המסך. היא הזמינה אותי לשתות. הסכמתי עוד לפני שהיא סיימה את המשפט. *מושלם. בדיוק מה שאני צריכה עכשיו.* *** ה"ורד הארגמן" ישב בין חנות ספרים עתיקה לחנות פרחים ברחוב הראשי של בלקווד. וילונות ק