"תשתקי." קולו צנח באוקטבה, מצווה וקר. "עכשיו תורי." הוא שלף את העניבה מצווארונו. "ידיים למעלה." הססתי רק לרגע לפני שהרמתי את זרועותיי מעל לראשי. הוא כרך את עניבת המשי סביב פרקי ידי, קושר אותן יחד. "הנה," הוא אמר, מעריץ את מעשה ידיו. "הרבה יותר טוב." אצבעותיו ליטפו במורד זרועותיי אל כתפיי. "היית כל כך נועזת עם הזר הזה," הוא לחש, נשימתו חמה כנגד אוזני. "זה הכעיס אותי..." בתנועה מהירה אחת, הוא הפשיט