יכולתי לדמיין את זה בבירור. המסגרת תלויה שם שנתיים, מציינת כל אבן דרך במערכת היחסים שלנו. עכשיו זה נעלם, הוסר כדי לפנות מקום לדברים של קמילה. המסמר נשאר מאחור כמו מחשבה שנייה, תזכורת חדה למה שנהייתי בחיים של דארל. *חד פעמית.* ניקיתי את הפצע בזהירות, מתכווצת כשהחומר החיטוי צרב. הכאב הפיזי לא היה כלום לעומת הכאב בחזה שלי. חזרתי לחדר הראשי וישבתי ברגליים משוכלות על השטיח. הוצאתי את שקית הקטיפה ורוקנת