הצווחה הנרגשת הדהדה מגרם המדרגות משיש. דמות קטנה בשמלת נסיכה ורודה עפה במורד המדרגות, תלתלים חומים מקפצים עם כל צעד. דייזי. אחותי הקטנה. הבת של אבא שלי ושל ויקטוריה, אשתי החורגת. חזה שלי התכווץ כשהיא שיגרה את עצמה לעברי, זרועותיה פרושות לחיבוק. נסוגתי לאחור באינסטינקט. כינוי החיבה של דייזי עבורי תמיד היה מיוחד – שילוב של השם שלי והאובססיה שלה לשוקולד. רק היא קראה לי כך. היא תמיד הביטה בי בהערצה כה