נקודת מבטה של סייבל: ישבתי עליו בתנוחת פרש, השדיים שלי קפצו כשדהרתי עליו בחוזקה. ידי היו שטוחות על חזהו למינוף, בעוד השיער שלי נפל בגלים פרועים על כתפיי. הזין שלו מילא אותי לגמרי, מותח אותי עם כל דחיפה עמוקה כלפי מעלה. "פאק, סייבל..." הוא נאנק, אבל משהו בקולו הרגיש רחוק. ידיו אחזו לי בישבן, מכוונות את תנועותיי כששחקתי את הירכיים שלי נגדו. יכולתי להרגיש כל סנטימטר ממנו מחליק פנימה והחוצה מהפות החלקלק שלי, אבל עיניו המשיכו לנדוד ממני. "תסתכל עליי," דרשתי, אוחזת בפניו בגסות. מבטו חזר בחדות. "את כל כך יפהפייה." המילים היו אמורות לגרום לי להתרטב מתשוקה, אבל הן הרגישו ריקות. הדפתי את המחשבה הזו ממני, קופצת חזק יותר על אורכו העבה. הדגדגן שלי התחכך באגן שלו עם כל תנועה כלפי מטה, שולח ניצוצות דרך הליבה שלי. כשהוא פתאום הפך אותנו, נאנקתי כשריתק את פרקי הידיים שלי מעל לראשי. משקלו לחץ אותי אל המזרן כשהוא דחף לתוכי בכוח מחודש. כרכתי את רגליי סביב מותניו, העקבים שלי ננעצים בגב התחתון שלו. "יותר חזק," נאנחתי, מטה את הירכיים שלי כדי לקחת אותו עמוק יותר. הוא נענה, הזין שלו פגע בנקודה המושלמת הזו בתוכי שגרמה לראייה שלי להיטשטש. הפות שלי התהדק סביבו בחמדנות, נואש ליותר חיכוך. "דרל... אני קרובה..." נשימתי יצאה במאמץ. "כן... גם אני." הדחיפות שלו הפכו להיות לא סדירות, אבל משהו הרגיש מכני בדרך שבה הוא זז. הלחץ התגבר נמוך בבטני, ההידוק המוכר הזה שגרם לבהונות רגליי להתכרבל אל הסדינים. הפטמות שלי היו שיאים קשים נגד חזהו כשהוא חבט בי. כשניצבתי על סף האורגזמה, לחשתי את המילים שחזרתי עליהן במשך שנים. "סמן אותי... בבקשה, סמן אותי עכשיו..." הוא עצר באמצע הדחיפה, הזין שלו עדיין קבור עמוק בתוכי. ההיסוס נמשך רק שניות, אבל הרגשתי אותו כמו התזת מים קרים. "סייבל, דיברנו על זה... אני רוצה לתת לך טקס ראוי קודם." אכזבה התרסקה דרכי גם כשגופי צרח לשחרור. "אבל אני רוצה להיות שלך לגמרי..." "את שלי... פשוט... תני לי לתכנן משהו מיוחד, בסדר?" *אולי הוא באמת רוצה לתת לי טקס סימון מושלם...* אמרתי לעצמי, בוחרת בתקווה על פני הספק הגובר. הוא חידש את הקצב שלו, והגענו לאורגזמה ביחד. הפות שלי התכווץ סביב הזין שלו כשהוא גמר בתוכי, ממלא אותי בשחרור החם שלו. גבי התקשת מהמיטה כשהעונג התרסק עליי בגלים. אחר כך, התכרבלתי על חזהו בזמן שהוא ליטף את שיערי בהיסח דעת. אצבעותיו נעו בין הקווצות, אבל עיניו בהו בתקרה כאילו הוא פותר משוואה מורכבת. "על מה אתה חושב?" עקבתי אחר מעגלים על עורו. "שום דבר חשוב... סתם דברים בעבודה." קולו היה מתוח. "אתה עובד קשה מדי. אולי כדאי שניסע לחופשה בקרוב?" "כן... אולי." השיחה מתה שם. רציתי ללחוץ, לשאול למה הוא נראה כל כך מוסח לאחרונה, אבל תשישות משכה אותי למטה. במקום זאת, נתתי לעצמי להיזכר איך הגענו לכאן. *לפני שלוש שנים, עדיין הייתי סייבל קרופורד, בתו של רודריגו, אלפא של להקת קרופורד. אבי רצה שאסכים לנישואים מסודרים עם מלך הליקנים קיילן בלקווד. סירבתי להפוך לכלי משחק פוליטי וברחתי אחרי ריב עצום עם אבא. הגעתי למוןרידג' עם זהות חדשה, סיפרתי לכולם שאני יתומה. שם פגשתי את דרל - אלפא של להקת הות'ורן.* *זיהינו אחד את השנייה כבני זוג גורליים כמעט מיד. במשך שלוש שנים, חשבתי שמצאתי את האושר שלי לנצח. בטח, הוא תמיד אמר שהוא רוצה לחכות לרגע המושלם לסמן אותי, אבל האמנתי שהוא סתם רומנטי.* כשדרל קם למקלחת, החלטתי להפתיע אותו עם חטיף לילי. החלקתי על כפתור גדול מדי שלו וצעדתי במורד המדרגות למטבח. להכין לו סנדוויץ' ולחמם קצת חלב הרגיש ביתי ונכון. סחבתי את המגש בחזרה למעלה ונשענתי כדי להניח את המגש על השולחן, המרפק שלי נתקל בטעות במשטח המגע של המחשב הנייד. המסך נדלק, וחלון צ'אט צץ בפינה. הודעות ממישהי בשם קמילה מילאו את המסך. ליבי עצר מלכת. המגש נשמט מידיי שהפכו פתאום חסרות תחושה, נוחת בטפיחה רכה על השולחן. *"דרל, חזרתי. הטיסה שלי נוחתת בשעה 2:30 לפנות בוקר בשדה התעופה מוןרידג'. תבוא לאסוף אותי?"* *"חשבתי עליך כל יום מאז שעזבתי. הייתי כל כך טיפשה שבחרתי בקריירה שלי על פניך."* *"ניסיתי לצאת עם גברים אחרים, אבל אף אחד מהם לא הצליח לגרום לי להרגיש כמו שאתה עושה... בכל מובן."* *"אני יודעת שפגעתי בך, אבל הגוף שלי מעולם לא שכח את שלך. אני צריכה שתסלח לי... ואני צריכה שתזיין אותי כמו פעם."* *"אני לא לובשת כלום מתחת לשמלה הזו עכשיו. אני רוצה שתיקח אותי ברגע שנהיה לבד."* כל הודעה הרגישה כמו מכה פיזית. אבל מה שהרס אותי לגמרי היה לראות את התגובה של דרל מופיעה בזמן אמת. הוא שלח הודעות מהמקלחת. *"קמילה, אני רק רוצה לדעת – את עדיין אוהבת אותי?"* הניגוד הכה בי כמו מים קרים. הוא לעתים קרובות התעלם מההודעות שלי במשך שעות, בטענה שהוא עסוק או ששכח. אבל הנה הוא, מגיב לה מיד בזמן שהמים זורמים על גופו העירום. *הוא לא עסוק מכדי להשיב. אני פשוט לא חשובה מספיק לתגובה מיידית.* תשובתה הגיעה תוך שניות: *"כן, אני אוהבת רק אותך."* אז ההודעה הסופית שלו: *"טוב. אני אבוא לאסוף אותך."* עולמי נטה הצידה. צמצמתי במהירות את חלון הצ'אט ונסוגתי מהמחשב הנייד, ידיי רועדות. הרגשתי כאילו החזה שלי קורס פנימה. כל נשימה כאבה. כל פעימת לב הרגישה כאילו היא קורעת משהו בתוכי. מעדתי בחזרה במורד המדרגות למטבח, עדיין אוחזת במגש עם הסנדוויץ' והחלב שהכנתי לו. הנחתי אותו על השיש, בהיתי באוכל שהכנתי בזהירות כזו. זה נראה תמים ופתטי עכשיו. הרמתי אותו ולקחתי ביס. ואז עוד אחד. הכרחתי את עצמי לאכול כל פירור, לשתות כל טיפה מהחלב שחיממתי לו. דמעות זלגו על פניי, מערבבות מלח עם המתיקות על לשוני. כל בליעה הרגישה כמו בליעת זכוכית שבורה, אבל המשכתי עד שזה נגמר. *איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת? אלוהים, איך שהיא כתבה לו - כאילו היא הבעלים שלו, כאילו אני רק שומרת על המיטה שלו חמה עד שהיא תחליט לחזור.*