קנט קופץ את לסתו בעודו בוחן את תגובתי. "הרימי ראש, ילדה," הוא אומר, קולו יציב, ומעניק לי כוח. "פגשי אותו בגאווה." אני בולעת רוק ומהנהנת, מנסה לשדר זאת. אבל בפנים אני מתכווצת מפחד. דניאל חוזר אלי, צעדיו מאטים ופניו מתמלאות דאגה כשהוא רואה עם מי אני מדברת. כשקנט מבחין בו, הוא מהנהן. "טוב," אומר קנט, ומסמן לדניאל להתקרב. כשדניאל מושיט לי את כוס השמפניה שלי, אביו מגיש לו קופסת קטיפה שחורה. דניאל מקמט