אני צונחת אחורה אל הכריות שלי, דמעות מחליקות על לחיי. אני יודעת שזאת לא אשמתי – הייתי רק ילדה קטנה – אבל אני מרגישה איום ונורא. בטח שברתי לו את הלב למיליון רסיסים. הדלת שלי חורקת ונפתחת שוב ואני רואה את ראשו הכהה של דניאל מציץ פנימה. "פיי?" הוא שואל בהיסוס. "כבר חזרת הביתה? אפשר להיכנס?" "בטח," אני אומרת ומנגבת את עיניי. "את בסדר?" הוא שואל, סוגר את הדלת ומתיישב לידי על המיטה. אני מהנהנת, מרחרחת ב