למחרת, אני יורדת למטבח בבגדי הרכיבה שלי ומחכה. ומחכה. אני אוכלת ארוחת בוקר עם דניאל, מנפנפת לו לשלום כשהוא יוצא לשיעורים, ואז שותה עוד איזה חמש כוסות אספרסו זעירות בזמן שאני ממשיכה לחכות. אני כמעט רוטטת כולה כשקנט סוף סוף הואיל בטובו להיכנס לחדר, שהיה, כמו תמיד, הומה פעילות. הוא אפילו לא מסתכל עליי כשהוא חולף בחדר, עוצר לבדוק מה שלום אלה שמבשלים הבוקר, ואז פונה לפינה האחורית, שם יושבים הקפטנים הוו