פיונה נותנת לי סטירה קטנה וחצופה על הישבן, קוטעת את חלום הבהקיץ שלי וצוחקת בעודה ממהרת אל קופסת התכשיטים שממתינה על שידת האיפור שלי. אני שולחת בה מבט מוזר ומכסה את הישבן שלי בידיים. "מה נסגר עם אנשים היום," אני ממלמלת. היא צוחקת שוב כשהיא ניגשת אליי, נעמדת מאחוריי כדי שתוכל לענוד סביב צווארי את תליון היהלום הבודד על שרשרת הכסף הדקיקה שלו. "הטבעת אצלך?" היא שואלת, מפצחת את המסטיק שלה. "אה, כן," אני