אני מנענעת בראשי, שפתיי מתהדקות לקו נוקשה, ואז אני משלבת את ידיי על חזי, בדיוק כפי ששניהם עושים. דממה משתררת בינינו, כשכולנו נועצים מבטים זה בזה במעגל. דניאל נשבר ראשון. אני רואה אותו נאנח ומרפה את זרועותיו, תוחב את ידיו לכיסיו במקום. הוא מבין שיש דברים בגובריי ומביט מטה אל הרצפה, מעט נכלם. קנט, לעומת זאת, לא זז מילימטר. "עזוב אותנו," הוא אומר לדניאל, מבלי להביט בו. דניאל פותח את פיו כדי למחות, אב