אני שוכבת על המיטה, מותשת מבכי, כשאני שומעת נקישה בדלת. אני מרימה את ראשי וגונחת לעצמי. מה עכשיו? לפני שאני מספיקה לקום ולפתוח, הדלת נפתחת מעט בחריקה. אני נאנחת. אין דבר כזה פרטיות בארמון של המאפיה. "פיי?" פי נפער כשאני שומעת קול שאני מזהה. אני המומה מכדי לדבר כשאני רואה אותו מציץ מאחורי הדלת, מחייך בביישנות. "את בסדר, פיי?" דניאל. אני רק בוהה בו. הוא מעווה את פניו ונכנס לחדר, סוגר מאחוריו את הדלת