אך עם כל יום שחלף, קנט הרגיש איך השליטה העצמית שלו חומקת ממנו, טיפין טיפין. אם יאבד שליטה על עצמו, הוא ידע שיאבד הכול. ובכל זאת... זה לא עזר, לפעמים, כשהיא הביטה בו במבט הזה. כשהיא עצמה את עיניה למחצה ומשכה את שפתה התחתונה אל תוך פיה. כאילו גם היא מתאפקת. קנט הטיח שוב את אגרופו בשולחן, מאלץ את מחשבותיו להתרחק מהרעיון. מה, לכל הרוחות, הוא יעשה. באותו רגע, דלת חדר האוכל נפתחה בסווינג ופיונה נכנסה פנ