אחרי רגע של פחד ממשי שבו לא הצלחתי להכניס אוויר, אני סוף־סוף שואפת אותו בחזרה לריאותיי – הכאב צורב כשהוא ממלא אותי, אחרי שהוצא ממני בכזו גסות מלכתחילה – לעזאזל, אני חושבת, ורועדת קלות מההלם של הנפילה מהסוס בפעם הראשונה, מהאלימות הפתאומית שגרמה לזה – אני מתהפכת על האדמה, מתיישבת, עוצמת את עיניי חזק ומנסה להסדיר את נשמתי. מישהו מופיע לצידי, כמעט באופן מיידי – אני מרגישה יד על כתפי, קול רועד ששואל אם