"רוזמרי היא דודה שלך," קנט אומר לי, בעודו מקבל את כוס הוויסקי שהמלצר ממהר להחזיר. הוא לוגם לגימה, מביט בי, כנראה מתיר לי להמשיך בשיחה. אני פותחת את פי, תוהה מה לומר, אבל רוזמרי ממשיכה במקומי. "אנחנו זוכרים אותך עוד כשהיית תינוקת, כמובן," היא אומרת בהתלהבות שופעת, ומסמנת בידה לכמה אנשים משולחן סמוך לגשת. אני ממצמצת בהפתעה – אבל כמובן, הם הרי הכירו אותי. כמובן שהיו לי דודות ודודים ובני דודים ביולוגי