כשהאירוע הגיע לסיומו והאורחים האחרונים החלו לעזוב, שמתי לב שאדריאן מציץ בי בזווית העין. היה לו את המבט הזה - שובב, כאילו הוא עומד להפיל הערה שתגרום לי להצטער שחתמתי אי פעם על חוזה הנישואין הזה. "את יודעת, בהית בי כל הערב," הוא אמר באדישות, מיישר את העניבה שלו. הרמתי גבה. "זה נקרא לשמור עין על בעלי כדי שהוא לא יצית את המקום עם אחד הרעיונות המבריקים שלו." אדריאן צחק קלות והתקרב. "נו באמת. את חייבת ל