אדריאן לא צחק כשאמר שהוא לא יעזוב. בכל מקום שהלכתי בעיירה הקטנה הזו, הרגשתי בנוכחותו כמו צל לא רצוי. במאפייה שבה אספתי את הלחם של הבוקר, בפארק שאליו הלכתי כדי לנקות את הראש, ואפילו בחנות הספרים הקטנה והמוזרה שתמיד הייתה המפלט שלי. זה היה כאילו אדריאן שוזר את עצמו לתוך מרקם העולם שלי, פיסה אחר פיסה. בהתחלה, אמרתי לעצמי שזה רק צירוף מקרים. אבל כשהוא הופיע בפעם השלישית תוך יומיים, נשען על הדלפק בבית