מנקודת מבטו של רנאר היום אנחה חודרת לאוויר הקריר של המערה, ולוקח לי רגע להבין שזו שלי. עיניו של אבי היו שטוחות וחיוורות כמו עיניו של הצייד הפנטומטי, רק שהוא היה אפל וחשוך. אף אחד מהם לעולם לא יעזוב את תודעתי. לעתים קרובות חשבתי על היכן האנשים האלה נמצאים כעת, לא רק במובן הרוחני, אלא גם הפיזי. אני לא יודע מה נעשה איתם, אם עצמותיהם הגיעו אי פעם לאדמה. ציידים בוחרים לעשות דברים שונים עם הטרף שלהם. רב