נקודת מבט של ריין "בטח," אני אומרת. "אם לא אכפת לך." "מובן שלא אכפת לי." לילי כורעת ברך לידי. אני לא מנסה לבהות, אבל אני לא יכולה שלא. לקרוא לאישה הזאת יפה יהיה עלבון. גלים ארוכים ועבים של שיער כהה מסגרים פנים בצורת לב, עור בצבע נחושת ושפתיים מלאות, עם עיניים כה חומות עד שהן נראות כמעט שחורות. לא שחור קר, אבל; הן בצבע של ליל קיץ חמים, ואני מרגישה את עצמי נרגעת באופן אוטומטי מתחת למבט שלהן. "אפשר?"